<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ה סעיפים י"ב—י"ג</h1>
<h2>דף מז:</h2>
מי שאכל או שתה דברים האסורים מן התורה או מדבריהם אינו מברך לפניהם ולא לאחריהם כלל שאין זה הנאה ועל המברך נאמר ובוצע ברך נאץ ה', ואין צריך לומר כשאכלם באיסור, אלא אפילו אכלם בהיתר מפני חליו שהיה מסוכן אינו חשוב נהנה ואינו מברך עליו כלל שכל הנאה שתחילתה באונס וסופה ברצון אינה הנאה, ואשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה אע"פ שסופה לרצון. לפיכך חולה האוכל ביום הכפורים אינו מברך כלל, שהלחם וכל מאכל אסור הוא לו ביום הכפורים כחזיר בשאר ימים, אלא שהותר לו מפני חליו כשאר איסורין, אבל חולה שבשלו לו בשבת על ידי גוי או על ידי ישראל בהתר דברים [המותרין] מכיון שאין בגופן איסור אלא במעשה שבת ומעשה זה נעשה בהיתר מברך לפניו ולאחריו כדינו, וכן דעת מורי נ"ר.
